פסק-דין בתיק ת"א 6947-07

לפני תביעה לפינוי חנות בשוק אלקטאנין בעיר העתיקה בירושלים. מוסכם בין הצדדים כי החנות היא בבעלות הווקף המוסלמי, אך קיימת ביניהם מחלוקת בדבר זכויות החזקה בה. 

העובדות:

1. התובע נולד בירושלים בשנת 1962. בחודש אפריל 1979, בהיותו כבן 16 חתם התובע עם הווקף המוסלמי על הסכמי שכירות של שתי חנויות בשוק אלקטאנין. אביו של התובע, מר מוחמד אל חרשיק, חתם כערב לשני ההסכמים, והחזיק וניהל את החנויות בפועל.

2.  התביעה שלפני עוסקת רק בחנות אחת, מספר 16.

3. עם סיום לימודיו התיכוניים פנה התובע ללימודי רפואה ברומניה, והגיע לביקור בישראל פעם בשנה. כל אותה תקופה מוסכם כי אביו המשיך להחזיק בחנות ואין חולק כי המשיך לעשות כן לכל הפחות עד לשנת 1985.

4. לאחר סיום לימודי הרפואה עבר התובע להתגורר במצרים וחזר להתגורר בישראל בשנת 1999 עם פטירת אביו .

5. מוסכם על הצדדים כי עובר לפטירתו של האב, החזיקו הנתבע ואביו מוחמד אל חלאק בחנות, ומכאן שבמועד שנוי במחלוקת, בין השנים 1985 ל- 1999, עברה החזקה בחנות לידי אבי הנתבע ולאחר מכן לידי הנתבע עצמו.

המחלוקות:

6. נקודת המחלוקת העיקרית היא האם כיום גוברות זכויותיו של הנתבע בנכס על זכויותיו של התובע.

7. התובע טוען כי הוא שכר את החנות מהווקף והסכם השכירות התחדש מדי שנה בשנה. לטענתו, הנתבע ואביו פלשו לחנות כאשר אבי התובע חלה, בסביבות השנים
   1998- 1999, והתקשה לנהל אותה, אך הם לא מחזיקים בה כדין ואין להם הסכם עם הווקף. 

8. הנתבע טוען כי אביו קיבל מאת אביו של התובע את זכויות השכירות בחנות עוד בשנת 1985 , וזאת על חשבון חוב שהיה לאבי התובע. לטענת הנתבע התובע אינו יכול להיות בעל הזכויות בנכס, שכן הסכם השכירות שנכרת עימו בהיותו קטין, לא אושר על ידי בית המשפט ועל כן אינו תקף. לחילופין טוען הנתבע כי תביעת התובע התיישנה שכן במועד הגשת התביעה החזיק בחנות בפועל למעלה מ-20 שנים, ואילו תקופת ההתיישנות בהיות המקרקעין לא מוסדרים היא 15 שנים בלבד.

מועד שינוי החזקה בחנות והתיישנות:

9. הנתבע טוען כי התביעה הוגשה בשנת 2007 ואילו אביו החזיק בחנות משנת 1985 ומכאן שבהתאם להוראות סעיף 5 לחוק ההתיישנות התביעה התיישנה.

10. אפתח ואזכיר כי בניגוד לנטען על ידי הנתבע, התביעה הראשונה שהוגשה על ידי התובע הוגשה עוד בשנת 2004 וזו הוגשה בנוגע לשתי החנויות ששכר מהוואקף. היות ומדובר היה בשתי חנויות נפרדות, שמחזיקים בהם נתבעים שונים, הגיעו הצדדים להסדר דיוני כי התביעות יפוצלו לשני הליכים. מכאן שמרוץ ההתיישנות נעצר כבר בשנת 2004 ולא בשנת 2007.

11. יחד עם זאת ברור כי אם הנתבע אכן מחזיק בחנות משנת 1985, הרי שגם תביעה שהוגשה בשנת 2004 היא תביעה שהתיישנה. על כן, יש לבחון אם אכן הנתבע הוכיח כי הוא או אביו מחזיקים בחנות כבר בשנת 1985.

12. כאמור הנתבע טען כי אבי התובע העביר את זכויות השכירות בחנות לידי אביו בשל חוב. לטענת הנתבע, אבי התובע היה חייב כספים למר פאיז דוויק, ואביו של הנתבע ערב לחוב זה. בסופו של יום נאלץ אבי הנתבע לשלם את החוב למר דוויק, ואבי התובע נדרש לפצות אותו והסכים להעביר לידיו את הזכויות בחנות.

13. להסכמות אלו אין תיעוד בכתב, והם אף לא הובאו לידיעת הווקף המוסלמי. על פי הרישומים שהציג התובע, הווקף אישר גם בשנת 2003 וגם בשנת 2010 כי התובע הוא השוכר בנכס, וזאת חרף טענות שיש לווקף בדבר אי תשלום דמי שכירות.

14. גם הנתבע עצמו אישר כי לא כרת כל הסכם חלופי עם הווקף וכי מעולם לא שילם דמי שכירות.